להורים שלי,
איזה יום היה לי היום בגן , אני כול כך עייף ….
בגינה בנינו כול החברים מגדל מקוביות וכול פעם כשהגענו לקובייה העשירית המגדל נפל וצריכים היינו לבנות אותו מחדש כי עמית המנהיג אמר שהוא מחליט ומה שהוא אומר כול השאר מקשיבים ועושים ואני אחרי הפעם החמישית התחלתי להתרגז וחשבתי לעצמי " ובכלל מי הוא שיחליט ? " אבל שאר החברים לא אמרו מילה אז גם אני שתקתי , המשכתי אפילו שכעסתי.
אחרי המגדל שסוף סוף נגמר הגיעה יעל ואמרה בקול חגיגי " עכשיו נצייר ציור למיכל כי היא חולה ונאחל לה בריאות והחלמה " ואז חשבתי לעצמי " אני לא אוהב לצייר ובכלל זה לא התחום שלי " אבל כשהסתכלתי ראיתי את ירון ונדב אז גם אני הצטרפתי כי אין סיכוי שלא אהיה חלק מהחברים שלי בגן.
ואחרי הציור חשבתי לעצמי " סוף סוף אני יכול לעשות משהו מהבחירה שלי " ופתאום הגיע גל ואמר בקול רם " יאללה חברים עכשיו נלך לשחק מחניים ושיהיה מראש ברור שאני מחליט מי משחק בשתי הקבוצות"
וכשבאתם לקחת אותי אמרתי לכם " אני עייף והיה לי יום לא כייף היום בגן " ואז לקחתם לי את היד ואמרתם לי " זה קורה גם לגדולים לפעמים יש ימים כאלה מבולגנים ומבולבלים אז מה דעתך שנלך יד ביד לאכול גלידה וניל ושוקולד? "
אני כול כך הופתעתי אני לא ידעתי אם תסכימו או תגידו " יאללה הביתה כבר מאוחר"
כי זה המשפט שבדרך כלל אני אותו שומע אחרי הגן.
ממני רואי
בכייף אפשר לקחת מהכתוב את הרלוונטי – נפגש בפוסט הבא.
