אתמול כשחשבתם שכבר נרדמתי שמעתי אתכם מדברים בקול רם ואני חושב שגם הבנתי שאתם רבים ומתווכחים ,מיד חשבתי שאולי אתם כמו ההורים של יעל כי ההורים של יעל נפרדו ובגלל זה יעל כול היום בגן ישבה בפינה והרגישה מאוד עצובה.
חשבתי כך כי יעל גילתה לי שגם ההורים שלה דיברו בקול רם והרבה פעמים רבו והתווכחו ובסוף התגרשו. אז נשארתי במיטה וחיבקתי חזק את בובת פו שקניתם לי בשנה שעברה וכול הזמן התפללתי לאלוהים שיעשה קסם ושתהיו בשקט. כשאתם צועקים אחד על השני אני מאוד נבהל כי אני לא מבין בדיוק על מה כול המהומה תבינו שאני כול כך נבהל מהקולות הגבוהים שבכלל לא מעניין אותי על מה אתם רבים. אני גם שומע שאתם אומרים מילים לא יפות ואז אני מהר מושך את השמיכה מעל הראש, מתכסה מכול הכיוונים ומתפלל לאלוהים שזה יפסיק. לאט לאט כשאני מוריד את השמיכה אני לא שומע כלום ויש כזה שקט בבית שגם הוא אותי מפחיד ואני ממש מרגיש חסר אונים ולא יודע מה לעשות.
תפסיקו אותי לבלבל כול הזמן, אתם שוכחים שאני קטן ולפעמים אני מבין דברים לפי ההיגיון והפירוש האישי שלי ולא חשבתם על זה שיכול להיות שאני מבין דברים אחרת ממה שאתם חושבים ? זה כמו ביום שבת כשנסענו לגן המשחקים היו המון עננים בשמים וראיתי למעלה בשמים עננים שהיו להם פרצופים מצחיקים ואז פרצתי בצחוק ואמרתי לכם " תסתכלו למעלה ותראו יחד איתי את הפרצוף של הבובה שלי " ואתם הסתכלתם למעלה ואחר כך אחד על השני ואז הבנתי שאנחנו שונים וחושבים דברים אחרים גם כשמסתכלים על אותם דברים אז אני חוזר לנושא הצעקות וזה חשוב מאוד – אותי זה מבהיל מאוד ואז אני לא יודע מה לעשות ובעיקר כשאני הולך לישון חשוב לי להיות במצב רוח טוב לקבל ולתת נשיקת לילה טוב להסתובב לכיוון השני לחבק את בובת פו ולחלום על ענן ליצן.
בכייף אפשר לקחת מהכתוב את הרלוונטי – נפגש בפוסט הבא.
