אימא ואבא יקרים,
אני כבר יותר גדול מיום האתמול אבל בגלל שאתם כל כך עסוקים אתם בכלל לא מבחינים שבשבילי ס"מ נוסף בגובה זאת הרגשה ענקית.
אתם כל כך עסוקים שאפילו שלא ראיתם אותי אתמול פותח את מגירת הכלים המסוכנים , מזיז את הפטיש ימינה ואת המברג שמאלה כדי לחפש את המטר ואם הייתי נפצע מי היה מגיע ראשון לתת לי עזרה ?
אימא הייתה עסוקה בשיחה עם חברה ואבא שמעתי אותו מקיש על המקלדת במהירות כמו מטוס סילון אז פחדתי גם אותו לשאול ומה שנותר לי לעשות זה להחליט לבד ולנסות לא להיפגע.
אימא זה ממש לא בסדר כי עברתי בכוונה עם המטר לידך וחשבתי שאם תראי אותו ביד תדעי שפתחתי את מגירת הכלים המסוכנים , תסיימי את השיחה עם החברה שאני יודע שרק לפני שעה ראית אותה בעבודה.
כשזה לא עזר הלכתי לחדר של אבא והוא ישב מול המחשב כמעט הראש נכנס לו במסך, אני מודה שהייתי קצת חוצפן ואת המטר הפלתי בכוונה ליד השולחן וכשהסתכלתי עליו לראות אם הוא ישמע או יגיב ,ראיתי שהוא עושה פרצופים מוזרים למסך וממשיך להקליד במהירות כאילו הוא במרוץ אופנועים.
טוב אז התייאשתי משניכם והלכתי לבד לחדר עם המטר לבדוק אם גבהתי ובכמה ס"מ.
היה לי קשה לבד לקרב את הכיסא לקיר ,לסמן עם עיפרון את הגובה הנכון וגם להיזהר שהמטר אותי לא יחתוך וכשראיתי שאני מצליח לבד וגם שגבהתי בס"מ שלם כל כך שמחתי ומיד התעצבתי כי הרגשתי שאף אחד לא פנוי אותי לשמוע .
אימא ואבא יקרים תנסו כשאתם חוזרים מהעבודה להיות ביחד איתי ואולי תסבירו לי אתם למה אחרי יום עבודה כשאתם כבר בבית אתם ממשיכים להיות עסוקים בהמון דברים ואותי אתם שוכחים ?
בכייף אפשר לקחת מהכתוב את הרלוונטי – נפגש בפוסט הבא.
